פסק-דין בתיק תא"מ 38235-02-11 - פסקדין

התובעת, המבטחת את כלי הרכב של הנתבעת, הגישה נגד הנתבעת שתי תביעות בהליך של סדר דין מהיר, שבהן תבעה מהנתבעת את דמי ההשתתפות העצמית שלטענת התובעת על הנתבעת לשלם לה. זאת בהיותם מהווים את חלקה של הנתבעת בפיצויים ששילמה התובעת לצדדים שלשיים בגין תאונות שבהן היו מעורבים כלי-רכב של הנתבעת.

סך הכול נתבע בשתי התביעות סך של 9,138 ש"ח, כלהלן: בת"א 38670-02-11 נתבע סך 3,421 ש"ח בגין אירוע ביטוחי שאירע ביום 30.7.2008 ובת"א 38235-02-11 נתבע סך של 5,762 ש"ח בגין אירוע ביטוחי שאירע ביום 17.9.2008. בהחלטה מיום 1.12.2011, שניתנה בהסכמת הצדדים, שתי התביעות אוחדו.

רקע והשתלשלות ההליכים בתיק

2.         כלי רכב של הנתבעת מבוטחים אצל התובעת, ומפעם לפעם, נערכת התחשבנות באמצעות סוכנות הביטוח "תירוש ביטוחים", הכוללת את הסכומים שאמור צד אחד לשלם לצד השני. תשלום פיצוי עבור נזקי תאונות דרכים שעל התובעת לשלם ודמי השתתפות עצמית שעל הנתבעת לשלם.

בתיווכה של סוכנות הביטוח, הודיעה התובעת לנתבעת שעליה לשלם סך של 54,431 ש"ח בגין דמי השתתפות עצמית עבור חמישה עשר אירועי ביטוח, שכוסועל-ידי התובעת.

ביום 6.8.2009, שילמה הנתבעת לתובעת סך של 41,367 ש"ח במספר המחאות עוקבות, והודיעה שהיתרה בסך של 13,064 ש"ח קוזזה מחובה של התובעת כלפיה, באמצעות החזרת המחאות שנמשכו לפקודת הנתבעת על-ידי התובעת.

3.         לטענת התובעת, סך כל ההמחאות שהוחזרו מגיע לסך של 12,793 ש"ח בלבד. עוד טענה, כי חלק מההמחאות שהוחזרו לה נפרעו בעבר על-ידי התובעת או קוזזו על-ידי הנתבעת בגין חובות אחרים שחבה הנתבעת לתובעת. כך נמצא, לטענת התובעת, שההמחאות שניתנו לה על-ידי הנתבעת כיסו רק אחד עשר אירועי ביטוח מתוך חמישה העשר האירועים שעליהם התבקשה הנתבעת לשלם את דמי ההשתתפות העצמית; בגין אירוע נוסף קוזזו דמי ההשתתפות העצמית כנגד יתרת חובה של התובעת; דמי ההשתתפות העצמית בגין אירוע אחר שולם על-ידי הצד השלישי. לפיכך נמצא שהנתבעת עודה חייבת לתובעת סך של 9,183 ש"ח, עבור שני אירועי הביטוח המפורטים לעיל.

4.         מאחר שהנתבעת סירבה לשלם את יתרת חובה האמורה, הגישה התובעת נגד הנתבעת תביעות על סכום קצוב אל ההוצאה לפועל (תיקי הוצל"פ 01-36334-49-9; 01-36381-49-1). הנתבעת הגישה התנגדות לתביעות אל לשכת ההוצאה לפועל, ושבהן טענה ששילמה את מלוא התשלומים שנדרשו ממנה. הליכים אלו הועברו אל בית משפט זה, ושתי התביעות כאמור, אוחדו.

בישיבה המקדמית מיום 7.12.2011 נקבע שהצדדים יסכמו את טענותיהם בכתב על סמך המסמכים המצויים בתיק בית המשפט. סיכומי התובעת הוגשו ביום 28.12.2011, סיכומי הנתבעת הוגשו ביום 18.1.2012 וסיכומי התשובה מטעם התובעת הוגשו ביום 1.2.2012.

טענות הצדדים

5.         טענת התובעת היא כאמור, שהנתבעת נותרה חייבת לה סך של 9,183 ש"ח בגין דמי השתתפות עצמית שטרם שילמה, וזאת כמפורט לעיל.

6.         הנתבעת טוענת שבת"א 38670-02-11 לא צירפה התובעת מסמכים בהתאם להחלטת כבוד הרשם מיום 29.6.2011, שלפיה היה עליה להשלים את צירופם תוך שלושים יום. לטענתה, התובעת אינה יכולה להיבנות מאיחוד הדיונים, בדרך של שימוש במסמכים שהוגשו בת"א 38235-02-11. עוד טענה, כי מאחר שתיק 38235-02-11 נקבע להליך סדר דין מהיר רק כעשרה ימים לפני הישיבה המקדמית, ומסמכי התובעת הרלוונטיים לתיק זה הועברו לעיון הנתבעת רק כארבעה או חמישה ימים לפני הדיון, לא הספיקה הנתבעת להשלים מסמכים המפריכים את טענות התובעת.

לגופו של עניין טענה הנתבעת, כי יש לדחות את שתי התביעות מנימוקים אלו:

ראשית, ההמחאות ששלחה ביום 6.8.2009 בסך כולל של 41,367 ש"ח נועדו לפריעת חוב ההשתתפות העצמית של שני אירועי הביטוח נושא התביעות הנדונות (כחלק מחמישה-עשר אירועי הביטוח שבגינן נדרש ממנה תשלום השתתפות עצמית). מאחר שהתובעת לא הודיעה באופן מפורש לאיזה אירוע נזקפו התשלומים האמורים, נותרה בידי הנתבעת הזכות להחליט להיכן ייזקף התשלום (זאת לטענתה, בהתאם לסעיף 50 בחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג-)1973. מאחר שהנתבעת הודיעה שסכום זה ייזקף לפירעונן של חמישה-עשר אירועי הביטוח, הרי שיש לזקוף את הסכום ששולם על חשבון דמי ההשתתפות העצמית בכל חמישה עשר האירועים באופן יחסי. בנוסף לכך, לאחר העברת תשלום זה לא הודיעה התובעת לנתבעת על יתרת חוב נוספת.

שנית, עד מועד הגשת הסיכומים, לא הגישה התובעת כל פירוט חשבון מסודר בדבר חיובי הנתבעת ותשלומים או קיזוזים שביצעה, וזאת כדי ליצור חוסר בהירות ביחס לגובה החוב שנדרש מהנתבעת. כך גם לאור זאת שחלק מתשלומי הנתבעת נזקפו על-ידי התובעת לתשלום חובות בגין אירועי ביטוח אחרים שהנתבעת אינה יודעת עליהם, וזאת בניגוד לסעיף 68 בחוק חוזה הביטוח, התשמ"א-1981.

שלישית, סך ההמחאות שהוחזרו או שקוזזו, יועדו לפירעון דמי השתתפות עצמית בגין אירועי ביטוח השונים מחמישה-עשר האירועים המוזכרים בתביעות. לפיכך, אין משמעות לטענות התובעת בעניין המחאות שהופקדו בעבר או שקוזזו בעבר. לחלופין נטען, כי בהתאם למסמך המפרט את חובות הנתבעת,  לאחר תשלום סך של 41,367 ש"ח נותר חובה של הנתבעת על סך של 1,733 ש"ח בלבד ששולם בידי צד שלישי בגין האירוע השנים עשר. כך שלתובעת שולם כל המגיע לה.

7.         בסיכומי התשובה מטעם התובעת, השיבה שבת"א 38670-02-11 הומצא תצהיר גילוי מסמכים לנתבעת כבר ביום 8.9.2011, כחודשיים וחצי קודם לאיחוד הדיונים, ואילו בתביעה שבת"א 38235-02-11 הומצא תצהיר גילוי מסמכים זהה, ארבעה ימים לאחר שניתנה החלטה על כך שהתביעה תתברר בסדר דין מהיר. כך גם טענה, כי נציג הנתבעת אמר באופן מפורש לבא-כוחה של התובעת, שאינו מתנגד לאיחוד התביעות, בכפוף לכך שהאסמכתאות המבססות את התביעה יועברו אליו עד יום 6.12.2011, יום לפני מועד הדיון המקדמי.

לגופו של עניין טוענת התובעת, כי נטל הראיה לטענת הקיזוז מוטל על הנתבעת. עליה לבסס את טענתה זו כראוי, כבכל מקום שבו עולה טענת 'הודאה והדחה', וכי לא די בטענת קיזוז בעלמא. לעניין טענת הנתבעת הנסמכת על סעיף 50 בחוק החוזים (חלק כללי), טוענת התובעת, שהתשלומים שהעבירה הנתבעת לתשלום דמי השתתפות עצמית עבור חמישה-עשר אירועי הביטוח שפורטו במכתב הנתבעת מיום 6.8.2009 אכן נזקפו לטובת חוב זה, אך לא היה בהם די לכיסוי מלוא חובה. עוד טענה התובעת, שאין מקום לטענת הנתבעת שלפיה התובעת לא מילאה אחר חובתה המעוגנת בס' 68 בחוק חוזה הביטוח, מאחר שהנתבעת עצמה הודתה בקיומו של החוב.

דיון והכרעה